שירים מאת עידית נבו

אַבְנִית בְּתַחְתִּית הַכּוֹס

שְׁאֵרִית הַזְּמָן שֶׁחָשַׁבְתִּי

שֶׁאֶסְפֹּר עַד שָׁלֹשׁ

וְהַכֹּל יוּבַן.

יְרֻקִּים-אֲפֹרִים הַבָּתִּים בַּדֶּרֶךְ אֵלֶיךָ

וְגַם לְבֵנָה סְדוּקָה הִיא לְרֶגַע

סִימָן.

הַזְּמַן שֶׁיָּבוֹא אֵלֶינוּ עַכְשָו הוּא דָּלִיל יוֹתֵר.

הוּא רָחוֹק יוֹתֵר.

הוּא שֶׁלָּנוּ רַק בְּמִידָה שֶׁנֵּדַע לְפָרֵשׁ

אַז כְּשֶׁטִּיחַ קָלוּף

הִסְתַּחְרֵר בָּרוּחַ,

וְהָרוּח לָחֲשָׁה וְשָׁרְקָה

וְרֵיחַ שֶׁל יָם.

רֶגַע לִפְנֵי שֶׁאֶתְמוֹל נוֹגֵעַ בָּעַכְשָׁו,

לִפְנֵי שֶׁהָאוֹר הַיָּשָׁן מַשִּׁיל קְלִפּוֹתָיו,

עוֹלָה הַשֶּׁמֶשׁ כְּדֵי לוֹמַר לָנוּ

שֶׁאֵין חָדָשׁ.

נָכוֹן שֶׁהָאֲוִיר זוֹרֵם עַכְשָׁו בְּחָפְשִׁיּוּת רַבָּה יוֹתֵר,

נָכוֹן.

קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ מְרַמְּזוֹת עַל הַבְטָחָה,

וּמֵחַלּוֹנוֹת רַבִּים עוֹלֶה נִיחוֹחַ צִפִּיָּה מָהוּל

בְּרֵיחַ הַזְּרִיחָה.

אַךְ מַשֶּׁהוּ מִתְפַּתֵּל בַּנְּקִיקִים

וּתְנוּעֲתוֹ מַעְגָּלִית

וּמִתְמַשֶּׁכֶת.

מַשֶּׁהוּ

יַחְסֹם אֶת הַזְּרִימָה

וְיַאֲפִיל אֶת הַפְּתָחִים.

רֶגַע לִפְנֵי שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ,

יַעֲלֶה נְחַשׁ הַזְּמַן מִמַּרְתְּפִים טְחוּבִים

וְיִלְחַשׁ –

אֵין חָדָשׁ.

עָלֶה צָהֹב קָטָן לֹא אוֹמֵר

סְתָו.

מִישֶׁהוּ תָּלַשׁ כִּבְדֶרֶךְ אַגַּב וְאָבִיב,

וְהַכֹּל מִסָּבִיב יָרֹק.

אֶפְשָׁר לְהָרִים וְלִצְחֹק.

וְאֶפְשָׁר לְהַקְשִׁיב לְקוֹלוֹת צִיפֳּרִים

אוֹ לִשְׁמֹעַ רַעַם רָחוֹק.

לְאָן נֵלֵךְ אֶלָּא

אֶל הַמִּלָה.

כְּשֶׁעֶרֶב יוֹרֵד עַל כְּתֵפֵינוּ

רוּחַ סַגְרִיר מְתַלֵּל מִישׁוֹרִים  

לְתִלֵּי חֹשֶׁךְ. דְּמָמָה

כְּשֶׁהַלֵב לְבַדּוֹ מַשְׁמִיעַ הִמְהוּם

פְּעִימָה – בְּגַב – פְּעִימָה.

לְאָן נֵלֵךְ

לְאָן שֶׁיּוֹלִיכוּ יָדֵינוּ

כְּשֶׁרַגְלֵינוּ קִצְרוֹת

נְשִׁימָה.

נֶאֱחָז בְּמִלִּים,

אַתָּה חָשׁ לִפְעָמִים מְאֻשָּׁר

אוֹ שָׁקֵט.

הַנְּיָר טוֹמֵן בְּחֻבּוֹ

אֶת חִידַת שוּרוֹתֶיךָ.

הַשֶּׁקֶט נִמְתָּח

כְּשֶׁאַתָּה מְחַכֵּךְ אֶת אֲבָנֶיךָ –

נְיָר בְּעֵט.

הַאֻמְנָם

תַּצִּית אֶת אִשּׁוֹ הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הָעוֹלָם?

מַבִּיט בַּשָּׁעוֹן –

עוֹד מֻקְדָּם.

אַתָּה קָם

וּמַבִּיט בְּךָ.

נֵאֱחָז בְּמִלִּים,

אַתָּה חָשׁ לִפְעָמִים מְיֻתָּר.

שׁוֹפֵךְ חֲמָתְךָ עַל נְיָר צְהַבְהַב,

נְיָרוֹת לֹא יֵדְעוּךָ.

מְאֻחָר,

תֹּאמַר לְלִבְּךָ  

אֶת שֶׁלֹּא הִרְגַּשְׁתָּ –

הַס מִלְּהַזְכִּיר.

כְּעֹומֶק הַנְּיָר – עֹמֶק הַשִּׁיר.

מִלִּים הִתְנַפְּצוּ עַל הָרִצְפָּה.

גַּם קוֹסֶמֶת

לֹא תּוּכַל לִבְלֹעַ אֶת שִׁבְרֵי הַזְּכוּכִיּוֹת.

מִקְסַם שָׁוְא, אֲחִיזַת עֵינַיִם,

מַה שֶּׁנִּשְׁבַּר – נִשְׁבַּר.

מִלִּים הִתְנַפְּצוּ עַל הָרִצְפָּה.

עַל אַרְבַּע

כָּרַעְתִּי לֶאֱסֹף אֶת הַשְּׁבָרִים

עַד שֶׁשָּׁתְקוּ עֵינָיו: מָה הַטַּעַם?

מַה שֶּׁנֶּאֱמַר – נֶאֱמַר.

מִלִּים הִתְנַפְּצוּ עַל הָרִצְפָּה.

הַלַּיְלָה

שְׁנֵינוּ וַדַּאי לֹא נִישַׁן.

חַדּוֹת יִדְקְרוּ הַמִּלִּים בְּעָרְפֵּנוּ

וּמַה שֶּׁמָּחָר – מָחָר.

רוּחוֹת הַסְּתָו

עָשׂוּ אוֹתִי נֶחְפֶּזֶת.

בְּלֵילוֹת אֲרֻכִּים וְרֵיקִים

לִבְלְבוּ חֲלוֹמוֹת.

בָּאוּ הַחַיִּים הַקְּטַנִּים

וְהֵקִימוּ חוֹמוֹת.

מִשֶּׁגָּבְהוּ הַחוֹמוֹת

נָקְשׁוּ בָּן רוּחוֹת לְלֹא הֶרֶף,

הִטְרִיפוּ יָמִים

וְהוֹתִירוּ לֵילוֹת לְבָנִים.

בְּנִבְכֵי חֲרַכִּים נֶחְבְּאוּ רְמָזִים לְאוֹר שֶׁמֶשׁ

וְעַל הַחוֹמוֹת הַגְּבוֹהוֹת הִשְׂתָּרְגוּ הַשָּׁנִים.

לִפְסֹעַ בְּרֶגֶל קַלָּה שׁוּב אֵינִי יְכוֹלָה,

אַךְ אוּכַל לְדַדּוֹת בִּכְבֵדוּת בַּמֶּרְחָב הֶחָסוּם.

וּבְזָרְעִי זְרָעִים שֶׁל אוּלַי

בְּמֶרְחָק לֹא נִרְאֶה,

עוֹד אַצְמִיחַ פַּטִּישׁ

לְבַקֵּעַ חוֹמוֹת

עֲשׂוּיוֹת קְלִפּוֹת שׁוּם.

לְהִתְהַלֵּךְ חֲשׂוּפִית בַּחוּץ,

כְּשֶׁהַכֹּל רַךְ, פּוֹעֵם, נוֹטֵף.

רְצוֹנוֹת מַחְלִיקִים, חוֹמְקִים,

צִפִּיָּה עֵירֻמָּה.

לַעַג רִירִי לָכוּד בְּרֶגֶשׁ גָּלוּי,

בְּרָצוֹן פָּרוּץ, בְּפַרְצוּף אַרְגָּמָן.

מָה לָךְ וּלְבַעֲלֵי הַקּוֹנְכִיּוֹת.

סְלִיל הָרֶגֶשׁ מִסְתּוֹלֵל בִּי,

פַּעַם נוֹגֵשׂ עַד קְצֵה גְּבוּלוֹ

וּפַעַם מִתְפַּתֵּל.

אֲנִי מְנַסָּה לָרֶדֶת לְסוֹף דַּעְתִּי,

לָגַעַת בִּקְצוֹת תְּחוּשׁוֹתַי,

וְהָרֶגֶשׁ עוֹשֶׂה בִּי כִּרְצוֹנִי.

לִבִּי הוֹלֵם בִּסְתִירַת-מַהֲלוּמוֹת,

שָֹׁבוּי בְּעַצְמוֹ, נִזּוֹן מֵרֶגֶשׁ,

מֻקַּף גָּדֵר צְמִיגִית

שֶׁל נֶפֶשׁ.

 סְפוּגָה כֻּלִּי

אֲנִי מַגְבִּיהָה אֶת עַצְמִי מֵאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר

וּמִתְבּוֹנֶנֶת בְּךָ אֲרֻכּוֹת.

לִפְרָקִים נִשְׁמָתִי זְקוּקָה 

לִזְרִימָה שֶׁל זָהָב בְּעוֹרְקַי,

לְסַם חַי שֶׁיַּצִּית

אֵשׁ תְּכֻלָּה וְחָפְשִׁית

שֶׁתָּאִיר אֶת הַסְּתָם הַמֻּכָּר.

שֶׁתַּזְרִים נִיחוֹחוֹת שֶׁל אוּלַי,

שֶׁתָּעִיר זִכָּרוֹן שֶׁל מַגָּע,

רְמִיזָה תְּהוֹמִית

וְהֶבְזֵק פִּתְאוֹמִי 

שֶׁל נִצַּן הֲבָנָה מְשֻׁגָּע.

וּכְשֶׁשּׁוּב תִּזְדַּנֵּב אַכְזָבָה

מַתִּישָׁה וְחוֹסֶמֶת אֲוִיר, 

מֵאַבְקַת הַזָּהָב

שֶׁזּוֹרֶמֶת עַכְשָׁו 

אֲגַלֵּף אֶת הַפֶּתַּח בַּקִּיר.

לְרֶגַע הוּא נוֹגֵעַ בַּשָּׁמַיִם.

הֶבְזֵק שֶׁל עַד, זָוִית שֶׁל הַכָּרָה,

וְשַׁב לְכָאן מַהֵר מֵהֶרֶף עַיִן,

עֲדַיִן מְעֻרְפַּל תְּשׁוּקָה זָרָה.

אֲפוּף תְּשׁוּקָה אִלֶּמֶת הוּא צוֹנֵחַ,

לָנֶצַח הוּא יִצְנַח וְלֹא יֻתַּר.

הָרֶגַע שֶׁהָיָה בּוֹ מְנַצֵּחַ –

עוֹדוֹ מַרְעִיד, אַךְ מְחִירוֹ יָקָר.

הָרֶטֶט יַחֲלֹף עִם בּוֹא הַקַּיִץ,

עִם בּוֹא הָעֶרֶב אוֹ עִם בּוֹא יוֹמוֹ.

רַק הַמְּחִיר, קָבוּעַ כְּמוֹ אוֹת קַיִן,

בְּכָל אֲשֶׁר יִצְעַד יֵלֵךְ עִמּוֹ.

הַתִּקְרָה לְבָנָה מִנְּשׂוֹא

אַךְ גַּם הַשָּׂדוֹת

סוֹגְרִים כְּחַדְרֵי חוֹלִים.

נָכוֹן

שֶׁמִּחוּץ לַחֶדֶר הַזֶּה

נִמְצָא הַחֶדֶר הַזֶּה?

בַּמַּרְאָה עַלִּיסָה.

פָּנֶיהָ שׁוֹנִים בְּמִקְצָת,

אַךְ הִיא עוֹד שוֹאֶלֶת:

נָכוֹן

שֶׁהֱיוֹת גָּדוֹל פֵּרוּשׁוֹ

גַּם הֱיוֹת 

כַּזֶּה?

הַתִּקְרָה הַלְּבָנָה

מַכְבִּידָה עַל גַּבָּהּ שֶׁל עַלִּיסָה.

הַיּוֹם הִיא אָמְרָה לְעַצְמָהּ

שֶׁתַּפְסִיק לִשְׁאֹל.

נָכוֹן

שֶׁבְּתֹקֶף הֱיוֹת עַלִּיסָה – עַלִּיסָה,

עָלֶיהָ לָשֵׂאת בָּעֹל.