בין מתרגמים או כותבים של טקסט לבין עורכי הטקסט נוצר בהכרח קשר. לעתים הקשר הוא ישיר, בדרגות שונות של קרבה, ולעתים מדובר בקשר עקיף בלבד – באמצעות הטקסט המשותף.

בקוטב האחד מצויים כותבים או מתרגמים שכל מילה שיצאה תחת ידם חשובה להם, וכל שינוי קל בטקסט קשה עבורם וכרוך בוויכוח או במשא ומתן. לטקסטים של כותבים או מתרגמים אלה יש להתייחס בזהירות הראויה ולהשתמש הרבה יותר בכלי ההערות. בקוטב האחר מצויים מי שמכוונים יותר לרעיון הכללי ופחות לדרך הניסוח (הכוונה בעיקר לכותבים). הם ישמחו אם העורך יכוון אותם בדרך ההבעה, ואפילו ינסח מחדש את הרעיונות, ובלבד שכוונתם תובהר היטב.

רוב הכותבים והעורכים מצויים מן הסתם בין שני הקטבים הללו, ומומלץ תמיד בתחילת העריכה ליצור דיאלוג פורה: להבהיר כוונות ומטרות בעריכה, ואף לערוך כמה עמודים, לשלוח או להראות לכותב או למתרגם (לעיתים בתיווכו של עורך בהוצאת ספרים) - וכך לבחון לאן נושבת הרוח. פעולות אלה עשויות לחסוך זמן ועוגמת נפש רבים בהמשך.

 

קשר ישיר

  • בין עורך של טקסט ספרותי לכותב נוצר במקרים רבים קשר אישי, הכולל שיחות רבות, התייעצויות אין-ספור ומפגשים אישיים. לעתים נוצר קשר חברי או קשר המזכיר יחסי מטפל-מטופל.
  • בין כותב של טקסט עיוני לעורך הקשר הוא לרוב ענייני וקורקטי יותר (תלוי כמובן באופי העורך והכותב ובסוג הטקסט).
  • בעת עריכת תרגום נוצר לעתים קשר אישי בין המתרגם לעורך התרגום, הכולל התייעצויות, חילופי שאלות והבהרות.
  • מגיהים מצויים בדרך כלל בקשר עם צד שלישי – עם עורך בהוצאה או עורך ראשי האחראי לעבודה.

 

קשר עקיף

לא תמיד נוצר קשר ישיר בין עורכים למתרגמים או לכותבים, מסיבות שונות: ייתכן שהעורכים בהוצאת הספרים שעבורה הם עובדים אינם מעוניינים שייווצר קשר שכזה; וייתכן שהם עצמם אינם מעוניינים בקשר או אינם חשים צורך ביצירת קשר ישיר.

לתחושתי, אם אין כל קשר בין הצדדים, דבר מה בעבודת העריכה אינו שלם. אין כוונתי שצריך לעבוד בצמידות מלאה; אבל הכרת הכותב או המתרגם ובייחוד הכרת "צרכיו העריכתיים" ודרך התייחסותו לטקסט שכתב או תרגם, מאפשרת להתכוונן לעריכה הרצויה.

 

רגשות שליליים ותסכול בקשר

כאשר מתרגמים או כותבים בוחנים את הטקסט הערוך שעמלו עליו רבות – עלולים להתעורר בהם רגשות שליליים כלפי האדם שערך את הטקסט. ייתכן שלדעתם עשה העורך בטקסט כבתוך שלו, תיקן שלא לצורך ואף קלקל. גם עורכים עשויים לחוש תסכול לנוכח הטקסטים שלפניהם, אם הם תורגמו או נכתבו ברישול ומכילים טעויות לשוניות וסגנוניות רבות, וכאשר מתברר שעליהם לבצע עבודה רבה מכפי שסברו תחילה.

 

הצעות לשיפור הקשר

לכותבים ולמתרגמים עצמאים העובדים עם הוצאות ספרים לא תמיד יש שליטה על טיב הקשר עם העורכים. עם זאת, יש כמה צעדים שאפשר לנקוט.

עורכים – ודאו שהטקסט ברור, נקי ככל האפשר מטעויות, נגיש וזורם, אבל הרשו לעצמכם לוותר לפעמים בעניינים סגנוניים גרידא ובנושאים שבהם ניתן להכריע לכאן או לכאן. (לדוגמה, בין שהכותב בחר לכתוב "בין ובין" ובין שבחר "בין לבין" או "בין x ל-y" – אין סיבה לתקן לו, כולם נכונים.) הציעו הצעות ושאלו שאלות. התייעצו, אם אפשר, בתחילת העבודה עם הכותב, המתרגם או העורך בהוצאה בעיקר בעניינים עקרוניים החוזרים על עצמם. היו נחרצים פחות. בדקו את עצמכם יותר. הניחו שהכרעותיהם של הכותבים או המתרגמים אינן שרירותיות, ושיש מחשבה רבה מאחוריהן.

"מששו את הדופק" של הטקסט ושל כותביו. לעתים עדיף שתהיו מעורבים במידה רבה. לעתים עדיף שתניחו לטקסט, גם אם לדעתכם ניתן היה לכתוב אותו אחרת. אם המוצר שקיבלתם פגום במידה רבה – אולי תוכלו להחזירו לכותב או למתרגם למקצה שיפורים לפני תחילת העבודה. לאחר סיום העבודה, אם לתחושתכם הטקסט היה גרוע במיוחד, ויש לכם על מה להסתמך – הגישו להוצאה (לא למתרגם או לכותב) מסמך כולל דוגמאות, המפרט בדרך עניינית את הכשלים, למטרת שיפור עתידי. אולי בהוצאה יבחרו להעביר את המסר, והמתרגם או הכותב ילמדו מכך להבא.

מתרגמים, כותבים – כדאי לערוך תיאום ציפיות בתחילת העבודה: לבקש מהעורך קטע ערוך כדי להכיר את סגנון עבודתו (בעיקר כשמדובר בעריכת מקור; בעריכת תרגום הדבר מקובל פחות, אך יש מתרגמים הדורשים זאת). אם יש לכם הסתייגויות או תהיות, כדאי להעלות אותן כבר בהתחלה ולא לגלות בסוף העבודה שהספר שונה לבלי הכר.

בבואכם לקרוא את הטקסט הערוך שאלו את עצמכם (או את העורך) מדוע בחר לתקן כפי שתיקן. סמכו על כך שהפעיל שיקול דעת ולא תיקן מתוך גחמה. התגמשו מעט, ותרו אם הדבר אינו בנפשכם. אם אתם חשים שנעשתה עבודה גרועה, ויש לכם על מה להסתמך – הגישו מסמך ענייני ומפורט כולל דוגמאות להוצאה (לא לעורך). אולי ההוצאה תבחר להעבירו לעורך, והוא ילמד מכך להבא.