אני, רמי ואלי השמן מכיתה ו' היינו בגג של המחסן של הבית שלי אחרי הבֶּצפר, והיה לנו ממש משעמם. אז ישבנו סתם כזה, ורמי, החבר הכי טוב שלי, שאל למי יש אומץ לקפוץ למטה, אפילו שזה ממש גבוה. וכולנו אמרנו בטח, מה הבעיה, למה שמי שלא רוצה לקפוץ ישר מלכלכים עליו שהוא פחדן, ואז הוא חוטף מכות בהפסקות. אבל אף אחד לא רצה להיות ראשון, אז עשינו אחד לשני, "יא פחדן", "יא הומו", וניסינו כל הזמן שהשני יקפוץ. אבל אז רמי אמר שהוא שומע בכי של תינוק, ומאיפה לו, אין לו שום תינוק בבית, אמא שלו גרושה.

אבל כולנו הקשבנו כזה, כי זה היה יותר מעניין מאשר לקפוץ מהגג. עקבנו אחרי הרעש כמו איזה בלשים, וראינו שהקול בא מתחת לקופסה הפוכה בצד של הגג. אני הרמתי את הקופסה, והיתה שם חתולה קטנה, ממש פיצית, שבקושי נולדה, עם מלא איכסה נוזל לה מהעיניים. איך היא הגיעה לשמה בכלל. אז אלי הרים אותה בצוואר ושאל אם לזרוק אותה מהגג, למה שחתולים צריכים לנחות על הרגליים, ונראה אם זה נכון. אבל לא היה לו אומץ לעשות את זה, כי אפילו שהוא בכיתה ו' הוא פחדן. אז רמי אמר לו שהוא זה שהציע, אז שהוא יזרוק, ובטח גם לקפוץ הוא פוחד, כי הוא סתם פחדן שמן. ואני לא התחשק לי להגיד כלום, רק נגעלתי מהעיניים של החתולה, והקול של היללות שלה עצבן אותי.

ואז רמי הוציא את החתולה מהיד של אלי, אבל הוא לא זרק אותה, הוא לקח אותה בידיים שלו ושם אותה כזה בתוך החולצה שלו, והוא אמר לי שאני ילך להביא חלב מהבית שלי, כי היא בטח בוכה למה שהיא רוצה לאכול, ואולי אמא שלה מתה. ולא התחשק לי ללכת, אבל לא היה לי נעים ממנו, אז הלכתי. שֶחזרתי עם קערה לא היה שמה שום חתולה, ורמי ישב בצד עצבני לאללה, ואלִי כל הפנים השמנות שלו היו אדומות כאילו הוא רץ קילומטר, והוא ישב בקצה של הגג והסתכל למטה. שאלתי אותם מה קרה, אבל הם לא ענו לי, ואלי רק אמר שהוא הולך הביתה כי יש לו מלא שיעורים, ורמי אמר שהוא גם כן צריך ללכת, והוא קם והתחיל לרדת בסולם, וממתי בכלל הוא הולך מוקדם. אז הסתכלתי למטה איפה שאלי הסתכל וראיתי את החתולה שוכבת שמה, והיא בכלל לא נחתה על הרגליים.