הכתיבה ברשת פתרה לרבים בעיה ותיקה: הכפילות המטלטלת בין הצורך העז לכתוב מחוץ למגירה, להראות הכול ולהיחשף ובין הצורך העז לא פחות להסתתר, להתעטף באלמוניות ולא להתמודד עם תגובת העולם.

היום אפשר לכתוב בפרהסיה הגיגים, תגובות, שאלות, מאמרים, דברי ספרות - אבל בשם בדוי; ניתן להוסיף תמונה - אבל של החתול, או להכניס הצללה חלקית מתעתעת. השאלה היא, מתי כדאי ורצוי להסתתר מאחורי שם בדוי בכתיבה ברשת ומתי ובילו נסיבות כדאי להיחשף?

הכתיבה ברשת עונה על צרכים שונים ומגוונים, אבל אפשר לזהות שלוש מטרות עיקריות לכתיבה זו: (א) כתיבה לצרכים מעשיים ותכליתיים; (ב) כתיבה לצרכים חברתיים; (ג) כתיבה לשם הפצת רעיונות, דעות, הגיגים, פרוזה, שירה וטקסטים שונים.

א. הכותבים למטרות מעשיות ותכליותיות, כגון כותבי טקסטים לאתרי אינטרנט, לרוב אינם מבקשים או מתבקשים להזדהות. הם מפרסמים מידע לצורכי שיווק או הפצת תכנים שיכולים לעזור בעתיד לגולשים אחרים.

ב. הכותבים למטרות חברתיות בפלטפורמות המוכרות (פייסבוק, אינסטגרם, טוויטר, לינקדאין) לרוב מופיעים בשמם המלא וחושפים את תמונתם (או תמונותיהם). לכותבים אלה מוטב, לדעתי, להגביל חלק מהמידע שהם חולקים עם חבריהם ברשת מפני אנשים שאינם חלק מהמעגל החברתי שלהם. זאת משום שכל מה שמצוי ברשת חשוף לכול, ועלול לפגוע לעיתים בהם או בדימוי שלהם בעתיד (אם הם מחפשים עבודה, למשל).

הכותבים למטרת הפצת רעיונות או מסרים, כדאי שייחשפו. אם אדם בוחר להשמיע את קולו, כדאי גם שיראה את עצמו. על פי רוב החשיפה גורמת לאנשים להביע את עצמם בזהירות ובענייניות רבות יותר ובהתלהמות פחותה, ותכונות אלה שמור להן מקום חשוב היום בכתיבה לאינטרנט.