הוא התעכב בגבינות המון זמן, עד שאישה אחת עם ריח חזק של זיעה ושערה שחורה בסנטר אמרה לו, "יש פה תור, אדוני." אבל רותי רשמה לו 200 גרם גורגונזולה, והוא לא הצליח לאתר דבר כזה, לא היו שלטים על חצי מהגבינות. בסוף הוא שאל את האישה בעמדה של הגבינות, ובאמת לא היה להם. רותי תתרגז, היא אמרה שהיא חייבת את זה לניוקי, כי אחותה מגיעה מחר לצהריים עם הילדים. הוא ייסע אחר כך לסופר באזור התעשייה, שם בטוח יש.

הוא המשיך ליוגורטים, היו שם איזה שני קילומטרים, ולכל אחד בבית יש דרישות: מור חייבת את האפס אחוז עם השזיפים המיובשים או עם האשכולית האדומה, ולאילַי צריך גמדים תות-בננה, ולרותי צריך למצוא אחד מחלב כבשים...

צליל של משהו נופל וזעקת שבר גרמו לו להסב את מבטו מהיוגורטים. מישהי הפילה ביצים, והן נשברו על הרצפה. הוא הביט לעבר האישה, שעמדה כעת לצד עגלה עמוסה מצרכים וידיה על לחייה כמו בתמונה של מונק. זאת היתה אירית, השכנה מלמעלה. הוא בקושי זיהה אותה בלי הילדים, אבל את המחשופים שלה הוא הכיר טוב מאוד: הם תמיד גרמו לו לשכוח איפה הוא בדיוק ולאן הוא אמור ללכת.

כשאירית זיהתה אותו, היא שמטה את ידיה מפניה וחייכה בהתנצלות, "אוי, איזה לא נעים זה..." ואז הוסיפה, "מה נשמע? מה עם רותי, התחילה ללמד בַּבּית-ספר החדש?" היא המשיכה לשאול שאלות של שכנות, והוא ענה בקיצור כמתחייב, מתאמץ כל הזמן לגרום לעיניו לטפס לעבר עיניה. הוא שם לב שהאצבע של אירית מטיילת במעלה המחשוף שלה, עד לקו הכתף, ויורדת שוב לאורך קו המחשוף עד למטה, ואז עולה שוב. כשהרים את מבטו אל שפתיה, שלא הפסיקו לדבר לרגע, הוא ראה שהן נפשקות מעט בשעת הדיבור, מובלטות טיפה יותר מהדרוש. אדמומית כיסתה את לחייה, ואולי זה סומק, איך אפשר לדעת? עכשיו היא ניחמה אותו על צֶמר, החתול שנדרס להם לפני חודשיים, והניחה את ידה על זרועו בהשתתפות. זרועו קיפצה מהפתעת המגע הפתאומי, וכיוון שידיו היו עמוסות ביוגורטים, כי הוא בדיוק עמד לבחור את אלה עם התאריכים הכי מרוחקים, כמו שרותי אמרה לו לעשות – כולם התגלגלו על הרצפה.

"שיט..." הוא פלט, כרע והחל לאסוף אותם מהרצפה. "אני אעזור לךָ," התנדבה אירית וכרעה מולו. המחזה שנגלה לעיניו גרם לו לנשום לרווחה שהוא לא לבש היום את תחתוני הבוקסר. אירית כנראה קלטה לפתע את מבטו, כי הזדקפה במהירות ונראתה נבוכה. היא גמגמה משהו על זה שהיא חייבת ללכת, כי מישהי שומרת לה על הילדים, ונעלמה לכיוון הקופות. הוא עמד עוד כמה שניות ובהה בה מתרחקת, ואז חזר לבדוק את התאריכים של היוגורטים. יש לפניו עוד רשימה ארוכה, והוא חייב להספיק לסופר שבאזור התעשייה לפני שסוגרים.