מה נשאר מרֶגש כשמקלפים ממנו את כל הקליפות, זה מה שרציתי לדעת כשישבתי לידך על החול. ושאלתי אם קר לך.

הרוח בדיוק שרקה אלינו משהו, אולי רק נשׂאה שריקה של מישהו אחר, וראיתי שקפצת פתאום. היד שלך חזרה לכיס והוצאת משהו וחשבתי הנה זה בא, אבל רק זרקת משהו על החול, אולי גלעין, וחשבתי, את החלק הכי חשוב בפרי זורקים, ואמרתי, למה ללכלך את החוף, לא חבל. ובקצה הפה שלך היתה עווית כזאת, והורדת את היד מהירך שלי מהר מדי.

אז קמתי ורצתי, רצתי ישר קדימה ואתה לא היית אחרַי ואיש בא מולי מרחוק והמשיך ללכת לעברי, בנתיב שלי, בנתיב שרצְתי ולא זז לי מהדרך וגם אני לא, וידעתי, ידעתי ששמאלה זה להירטב וימינה זה לתוך ארמון שבנו שָם ילדים ולא הספקתי והיתה התנגשות מסחררת, מסחררת, ונפלתי והוא המשיך כאילו כלום.

וקמתי ונכנסתי למים.