אנשים שנתקלים בתרגום לאחר שקראו קודם את המקור, חשים לעתים שמשהו מהמקור הלך לאיבוד. לא תמיד הם יודעים להסביר מהו בדיוק הדבר שהלך לאיבוד, זו מן תחושה כללית שהקריאה במקור והקריאה בתרגום הן חוויות שונות.
ראשית, חייבים להודות: משהו תמיד הולך לאיבוד בתרגום. המעבר משפה לשפה מביא בהכרח לשינויים בנימה, בטון ובמשלב. זה נובע בין השאר ממבנה תחבירי שונה של השפות, מאוצר מילים שונה, מהבדלים תרבותיים ועוד ועוד. ברור שמתרגם בעל אוזן רגישה יצליח יותר לקלוט את רוח המקור - ובכל זאת משהו ישתנה.
על העורך הבא אל טקסט מתורגם לדעת לזהות אם אכן אבדה לטקסט המוזיקה המקורית שלו. אם מה שאבד אינו ברור ומובן לו, כדאי לו להתנתק לרגע מהקריאה הצמודה לאורך רצף הטקסט ולהרחיק את מבטו; למשל לקרוא פרק או שניים בשפת המקור, ואז לקרוא פרק מתורגם. לאחר מכן עליו לשאול את עצמו אם הוא שומע את אותה המנגינה. אם לא - עליו לחשוב מה ביכולתו לעשות בנידון באופן כללי. אחר כך הוא יוכל לקרב שוב את מבטו, להרכיב את מַגדֶלֶת השענים ולשוב למלאכתו.
אומנם כל תחושה כללית בנוגע לטקסט מורכבת בסופו של דבר מפרטים קטנים, ולעתים דַי בשינוי קל בסדר המילים במשפט או בבחירת מילה אחת על פני אחרת כדי להשיב לטקסט את המוזיקה המקורית שלו; ואולם חשוב גם לקבל תחושה כללית של הטקסט, ולשלב נכון בין המיקרו למאקרו.