אפילו עורכים מתעייפים, אני אומרת לך, ולא מחמת זִקנה... (כל הזכויות שמורות כמובן לדליה רביקוביץ') עבודת העריכה היא עבודה נוקדנית מאוד, הדורשת ריכוז רב, ולעתים היא מייגעת. לעתים אני חשה כאב מוחשי כמעט בגלגלי המוח עקב הצורך הבלתי מתפשר להתמקד, למקד, לדייק.
מה עושים? במצבים של עייפות רבה, העבודה גם אפקטיבית פחות. בזמן העבודה עצמה כדאי כמובן לעשות הפסקות למנוחה, לקשקושי-רשת, לאכילה ולשתייה. אבל גם כדאי, אם אפשר, אחרי שמסיימים עבודת עריכה מייגעת במיוחד, לעבור באופן זמני לעבוד עם חומר קל יותר: הגהות, קריאות אחרונות של ספרי פרוזה קלילים, כל מה שימלא מחדש את מאגרי החשק לעבודה.
עריכה, לתחושתי, ממש כמו בישול (תחום שבו אני שולטת הרבה פחות...) היא עבודה שכדי לעשותה היטב צריך להשתוקק אליה. צריך ליהנות מהמגע עם החומרים, מתהליך הלישה - וכמובן מהתוצאה.
טעמהּ של עריכה
לִבְחוֹשׁ אֶת הַמִּלִּים,
לְהַעֲמִיק לָלוּשׁ
בְּיָדַיִם חֲשׂוּפוֹת
וּבְרִכּוּז נָחוּש.
לָחוּשׁ הֵיטֵב הֵיטֵב
אֶת רֶטֶט הַמִּרְקָם,
פֹּה לְהוֹסִיף דְּבַר מָה,
אוּלַי לִגְרוֹעַ שָׁם.
וְאָז לְהַאֲזִין
כֵּיצַד הֵן רוֹחֲשׁוֹת,
תּוֹפְחוֹת לְאַט לְאַט,
הוֹלְכוֹת וּמִתְגַּבְּשׁוֹת,
נִיחוֹחִיוֹת יוֹתֵר,
הֵן נֶאֱפוֹת הֵיטֵב,
נוֹתַר רַק לְיַחֵל
שֶׁטַּעֲמָן עָרֵב.